לפני שלושה שבועות פגשתי חברה, היא בדיוק חזרה מיום עמוס פגישות בתל אביב ושתתה איתי את הקפה המיליון שלה בערך…
היא אמרה שהיא חייבת לקחת אותי לקסבה! מה? איזה קסבה? מה קסבה? אז היא סיפרה שאחת מהפגישות שלה הייתה בפלורנטין בבית קפה שנקרא "קסבה" ושהוא בול אני ושאין אופציה אחרת, אנחנו הולכות לא. בוקר של שישי, הכי פינוק שיש!
הייתי סופר סקרנית, למה היא אמרה שהמקום הוא "בדיוק אני"? אז פתחנו יומנים (ככה זה… אם לא קובעים מראש זה פשוט לא יוצא…) ופינינו לעצמינו בוקר שישי שלם, ממש עד שעות הצהריים המאוחרות! (אם יש לכם ילדים אתם בטח יודעים שיום שישי בבוקר הוא "פרייסלס" אבל עד אחרי הצהריים, זה כבר ממש יוצא מגדר הרגיל!) אז נסענו לנו לתל אביב, נהנות מהאפשרות לנהל שיחה רציפה בשקט ושלווה…
כמה דקות ברגל, בשכונת פלורנטין ומצאתי את עצמי עומדת מול מפתח, בלי שלט כלשהו מעל (גם לא בשום מקום אחר)… הגענו!
כשנכנסתי הייתי צריכה כמה רגעים טובים בשביל לראות הכל, כל פינה וכל שולחן שונים ומיוחדים ועם זאת הכל מסתדר ביחד כל כך טוב! לכאורה המקום היה אמור להראות כמו "טלאים, טלאים", אוסף של רהיטים וחפצים שלא בהכרח קשורים אחד לשני, אבל מישהו הפליא במחשבה והניח כל דבר במקומו כך שהכל מסתדר יחד!
האווירה שנוצרה כל כך שונה ומיוחדת, לא כל כך דומה למקומות אחרים, היא נותנת הרגשה נעימה, מקום שאפשר בו הכל…
