ביום שבת אחי הצעיר חגג יום הולדת וכיאה לתל אביבי שהוא, הוא ארגן לעצמו מסיבה על גג הבניין (טוב, לא באמת, הוא ממש לא מהטיפוסים החוגגים, זה היה טוויסט מפתיע בעלילה כי הוא מעולם לא חגג לעצמו מסיבת יום הולדת).
קצת אחרי שהגענו (באיחור אופנתי) עלה השכן מהכניסה הצמודה אל הגג, היה נראה שהוא לא צעיר בכלל והיה מאוד ברור שהוא גר במקום כבר שנים.
אם להודות באמת, היינו בטוחים שהוא בא להתלונן למרות שממש לא היה רעש מוגזם או מוסיקה חזקה, כשזה לא קרה, הופתענו מאוד! הצעתי לו לשבת איתנו ומזגנו לו משהו לשתות, הוא נשאר וקשקשנו קצת, הוא סיפר לנו על תל אביב של פעם והראה לנו מגובהו של הגג איפה הוא עבד, היום עומד שם גורד שחקים.
אחרי כמה דקות טובות של שיחה, הוא הזמין אותנו לראות את הבית שלו וסיפר שיש לו בית יפה, אבל שום דבר לא הכין אותנו למה שראינו כשנפתחה הדלת! כל כך הרבה מה לראות שלא ידענו לאן להסתכל קודם ומה לשאול…
מי שמכיר אותי יודע שיש לי הרבה כבוד ואהבה לוינטג' אמיתי (תירגעו! לא כל מה שישן הוא וינטג' וצריך לשמור) ועם זאת אני בוחרת אותו בקפידה, כל כך הרבה דברים יפים ואוטנטיים פגשנו שם, כל פריט והסיפור שלו.
אז ביקשתי רשות לצלם ועכשיו אני יכולה לשתף אתכם במעט מכל מה שראינו בדירה המיוחדת כל כך של השכן של אחי.
נפרדנו לשלום והודנו על ההזמנה, האירוח ועל ההזדמנות לראות פיסה מפעם…
עלינו חזרה לגג נפעמים ונרגשים כמו ילדים קטנים שגילו גן שעשועים חדש!
מה אתכם? איפה וינטג' פוגש אתכם? מתחברים או שפחות?
מוזמנים לשתף אותי באוצרות שלכם,
נגה